עושר הוא היכולת לחוות את החיים במלואם.
הנרי דייוויד תורו
חדשות רעות: עבדות עדיין קיימת.
מדי בוקר, השעון המעורר מצלצל ומליוני אנשים קמים לעוד יום בו הם עתידים לבצע חלקם בעסקה: שמונה או תשע שעות מהחיים בתמורה לכמה מאות שקלים. משך החוזה: יום יום, חודש חודש, מסע כומתה מפרך המסתיים ביציאה לפנסיה בגיל 67. אבל האם באמת נולדתם להיקרע 45 שנה ואז למות?
יותר חשוב:
האם אתם בחרתם בחיים האלה, או שבחרו בהם עבורכם?
העמוד הבא הוא תכנית הפעולה שלכם כדי להתנתק מהמטריקס, כדי לשחרר את הנפש אל השפע שיש לעולם שלנו להציע, מבלי להתפשר על כלום.
אין שום קאץ׳. אין לי שום דבר למכור לכם. אני כותב את זה עבור אחי ובני דודיי, שהגיעו לגיל בו מתחילים לשאול שאלות להמשך החיים. במקום לענות להם אחד אחד, יצרתי את העמוד בתקווה שיעזור להם ועל הדרך לכל עם ישראל ❤️.
מה שאתם הולכים לקרוא מנוגד לחלוטין לכל מה שההורים, הדודים והחברים סיפרו לכם במהלך החיים. זו לא אשמתם. הטיפו להם את זה מילדות בדיוק כפי שהטיפו לכם. כך נראית המציאות היחידה שהם מכירים:
בגרות, צבא, פסיכומטרי, תואר ראשון ואולי שני, ואז מצוד אחר עבודה טובה שתשלם טוב כדי שיהיו לנו חיים נהדרים ויציבים. אם נהיה צייתנים ונעבוד קשה, בגיל 67 נצא לפנסיה ואז סוף סוף נהיה חופשיים לחיות כפי שתמיד חלמנו.
סלחו לי בזמן שאני הולך להקיא את הקפה ששתיתי מקודם.
למה לחכות עד גיל 67 כשאפשר להגיע למצב עדיף בגיל 25, מצב בו נכנסת לכם מאחורי הגב הכנסה חודשית קבועה העולה משמעותית על כל הוצאותיכם?
לא מאמינים שזה אפשרי?
לא מאשים אתכם.
כל מי שאתם מכירים הולך אחרי העדר ומקשיב לאותן עצות. אך אם תקשיבו לאותן עצות, למה שתסיימו במקום אחר? למה שתחיו חיים טובים יותר? האם הייתם לוקחים עצות לנישואין מזוג שמתווכח כל היום? אם האנשים הקרובים אליכם אינם חיים את חיי החלומות שלכם, קחו כל עצה בערבון מוגבל.
כדי לחיות חיים ברמה אחרת, תצטרכו אסטרטגיה ברמה אחרת.
ולכן אתם כאן.
מהם חיים ברמה אחרת?
- שפע זמן פנוי למשפחה, חברים, תחביבים, וכו׳.
- לטייל לאן שבא לכם, מתי שבא לכם, ללא מגבלות זמן וכסף.
- לעולם לא להתעורר יותר עם שעון מעורר.
- שקט כלכלי ואפס דאגות או חובות.
- סיפוק אדיר ותחושה של שליחות ותרומה לעולם.
מספיק מפתה? 😉
אז חדל קשקשת. עצרו כל דבר אחר בזמן הקריאה, ובואו נצא לדרך.
איך להצליח בחיים?
ראשית, ראוי שנשאל:
מי קבע בכלל איך נמדדת הצלחה של אדם בחיים?
במשנה נאמר "איזהו עשיר השמח בחלקו" (מסכת אבות ד', א'), וזהו טיעון חזק. אם אתם מאושרים מחלקכם בעולם וקמים בבוקר עם חיוך, הרי שאתם עשירים לאין שיעור מכל מיליארדר שאינו רואה את חצי הכוס המלאה בחיים.
אך שימו לב שנכתב ״איזהו עשיר השמח בחלקו״, ולא איזהו מצליח השמח בחלקו. כשאני שואל אנשים מה היו מגדירים כ״הצלחה בחיים״, הם (לרוב) עונים תשובה דומה: להגיע למצב בו הם חופשיים לגמרי לעשות מה שבא להם.
מכיוון שזוהי דעת הרוב, זו תהיה גם ההגדרה שלנו להצלחה: החופש לעשות מה שבא לכם, מתי שבא לכם. בטן גב בסיישל או זמן איכות עם המשפחה, זו כבר בחירה שלכם. בלי בוסים. בלי שעון מעורר. בלי חובות או דאגות.
לחיים שכאלה אנסה לכוון אתכם.
בזמן שהשכיר הממוצע תקוע בפקקים, תתעוררו כל בוקר ותבדקו כמה נכנס לכם בזמן שישנתם. תהיו חופשיים להגשים חלום אחר חלום. תוכלו לעלות על מטוס לקאריביים עם האישה סתם כי מתחשק, מבלי לדאוג מה הבוס יגיד.
כי אתם הבוס.
החופש דבר מדהים ולא נורמלי. מה זה בכלל נורמלי?
נורמלי זה לבזבז שנים על תואר ראשון, והכל בשביל תעודה שתשעבד אתכם במשך 45 שנה, ראשון עד חמישי, עבור פרוטות. נורמלי זה להאמין באשליה שזו הדרך להצליח בחיים. זו לא. זו הדרך להפוך אתכם לעבד מודרני, לבורג במכונה.
אם העבודה שלכם אינה מציתה בכם התלהבות מדי בוקר, זה אומר שבחרתם בדרך הקלה. לא חשבתם בעצמכם. הקרבתם את הנפש עבור תחושת בטחון מיידית. בחרתם להכניס את הנשמה אל תוך מטחנת בשר יומיומית, כל הדרך אל הפנסיה המיוחלת. מטחנת בשר, כי בסוף כל יום אתם חוזרים הביתה מטונפים מעייפות וחנוקים. ואז חוזרים על זה למחרת. יום אחרי יום אחרי יום…
אבל מה אם אתם כאלה שרוצים לחשוב ולחיות בגדול?
המערכת הזו מושכת אנשים אל בינוניות בה הישרדות היא המטרה, לא שגשוג. מערכת בה מקדשים צייתנות ולא חשיבה חופשית. מערכת בה אתה תלותי ולא אדון לעצמך. מערכת בה אתה מת בגיל 25 אך לא נקבר עד שאתה בן 80.
לחיים יש קצת יותר מזה להציע.
משמעות החיים אינה רק להתקיים, אלא לחיות. ולחיות בגדול תוכלו, אם תדרשו בעלות על זמנכם במקום להיות העבד שלו. את זה תוכלו להשיג אם תצליחו לבנות לעצמכם הכנסה חודשית אוטומטית (״פסיבית״) העולה על הוצאותיכם.
יהיה לכם חופש כלכלי לו רק מעטים זוכים בגיל צעיר. לא רק שתהיו חופשיים לא לעשות דברים שאתם לא רוצים (כמו לעבוד בעבודה משעממת), תהיו גם חופשיים כן לעשות את הדברים שחשובים לכם באמת, וליצור בעולם שינוי אמיתי. עבורי, לפחות כרגע, מדובר בחופשות סקי ופיתוח רעיון שעולם הטיולים צמא לו:
לכו כמה שנים אחורה, שאלו אותי מה החלום, והייתי אומר לכם שלקרוע את העולם. זה בדיוק מה שעשיתי. מאז השחרור, ביקרתי במשהו כמו 75 מדינות:
נראה כמו חלום?
זה לפחות מרגיש ככה.
אז בואו ניגש ללב העניין:
כיצד זה אפשרי, ואיך גם אתם יכולים להשתחרר מהשלשלאות?
התשובה פשוטה:
זה אפשרי כשאתם מנתקים את הקשר בין השכר לבין הזמן שלכם.
קראו את זה שוב.
רק כשתשברו את ברית הנישואין בין זמן לפרנסה, תאפשרו לשכר שלכם להרקיע לגבהים שלא חלמתם. סוף כל סוף תוכלו להיות חופשיים באמת, אדונים לעצמכם. תמצאו את עצמכם פועלים בתוך מתמטיקה שונה לגמרי, חסרת מגבלות.
במילים אחרות, תנצחו את המשחק.
החיים שתיארתי אפשריים מכיוון שהפרנסה שלי אינה תלויה בזמן שלי. יצרתי אופרציות שלמות שעובדות בשבילי 24/7, על טייס אוטומטי. במקום להיות גלגל שיניים שעובד בשביל מישהו אחר, בניתי גלגלי שיניים שעובדים עבורי.
כדי להמחיש, אשאל אתכם שאלה. כמה אתם מרוויחים בזמן שאתם ישנים? אפס? על זה בדיוק אני מדבר. אתם נשואים לזמן. אם אתם לא עובדים, אתם לא עושים שקל. כדי להגיע לחופש אמיתי, תצטרכו להתגרש מהזמן אחת ולתמיד. רק ביום שתתעוררו בבוקר ותוכלו להגיד, ״איזה כיף, עשיתי כבר X שקל היום והרגע קמתי״, תוכלו לומר שאתם שולטים בזמן במקום שהוא ישלוט בכם.
במצב כזה, אתם בעצם ״קונים״ לעצמכם זמן פנוי ושכר דרך תרומתכם לעולם בעזרת עסק שאינו תלוי בכם פיזית (עסק המייצר הכנסה פסיבית). המצב ההפוך הוא המצב הנפוץ, בו שכיר או עצמאי ״מוכרים״ את זמנם בתמורה לשכר.
כדי להגיע למצב א׳, העסק יצטרך להיות כזה בו הזמן כפוף אליכם לגמרי. לדוגמא, המאמר שאתם קוראים מתקיים בתוך האינטרנט 24/7. הוא לא דורש ממני יותר זמן. אם הייתי מוכר כאן משהו, זה היה מוכר בלי קשר להיכן אני. כל האופרציות שברשותי מתקיימות ועובדות עבורי ממש עכשיו, מבלי שיצטרכו את הזמן שלי. זה לא משנה אם אני ישן, צולל בפיליפינים, או לוקח את הכלב לטיול בחוף.
רוב העסקים בחוץ הם עבודה בהסוואה. העסק פשוט מעסיק את הבעלים במקום לשלם לעובד. כדי להשתחרר, צריך להפוך את הזמן לבן ברית. לא משנה כמה חכם או קשה אתם עובדים, לא תוכלו להשתחרר דרך עסק או עבודה בהם הזמן אוזק אתכם. זה כמו לשתול את ליאו מסי בתוך בטון ולצפות ממנו לבעוט לשער.
רק מערכת אוטומטית, כזו הפועלת תחת המתמטיקה הנכונה, תוכל להביא אתכם להצלחה שאתם מחפשים. מערכת כזו תטה את המספרים לטובתכם כך שתוכלו להשתחרר מהבטון הסמיך אחת ולתמיד. לצאת מהמירוץ.
הנה דוגמא. חברה בה אני שותף, Savannah Ghost Tours, עובדת ממש כרגע בזמן שאני כותב את השורות האלה. הצוותים שלנו מוציאים לסיורים את כל מי שסגר כרטיסים להיום. כל לקוח משלם משהו כמו מאה דולר, כל סיור מכיל 20 איש, ואין לנו מגבלה של כמות סיורים ביום מעבר למגבלת הביקוש בשוק. הכי יפה?
הכל עובד על אוטומט, לא משנה היכן אני נמצא.
דוגמא נוספת? עסק אחר שברשותי מספק תוסף מציל חיים לחולי מחלה קשה ברחבי העולם. כל תוסף עולה לפציינט גם כן משהו כמו מאה דולר. המעבדה שלנו באנגליה מודדת את הכמויות ומוציאה את המשלוחים. כל בוקר אני מתעורר, נכנס למייל, ומגלה כמה תוספים נמכרו בזמן שישנתי.
אלה רק שתי דוגמאות, אבל תבינו על איזו מתמטיקה אני מדבר. באיזה עולם תמצאו שכיר במצב דומה, ועוד בזמן שכל היום שלו פנוי? באף עולם.
עכשיו, שימו לב:
כל אחת משתי הדוגמאות למעלה היא בעצם ״עץ כסף״ חי ונושם שמפיק פרי. הנדסתי כל אחד מהם כך שיפרנסו אותי מבלי שידרשו את החיים שלי בתמורה. כל מה שהעצים האלה צריכים זה תחזוקה מינימלית, קצת שמש ומים פעם באף פעם. חוץ מזה, הם עובדים מעצמם, ונותנים לי המון זמן פנוי וחופש ליצור.
לאחר שאתם בונים את היסודות של מערכת כזו, אתם למעשה עושים כסף סביב השעון, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע, כל יום בשנה. במקום שתעבדו 40 שעות בשבוע, המערכת תעבוד עבורכם 168 שעות בשבוע. ופה הקסם.
כשתצליחו לבנות מערכת כזו, החיים שלכם ישתנו מקצה לקצה. אחרים יראו בכם כברי מזל, אבל אתם תדעו את האמת. הכל חלק מאסטרטגיה ומאמץ מתמשכים ששיפרו עבורכם את ההסתברות להצלחה, מה שאחרים רואים כמזל.
כשהמערכת תעבוד, תחיו חיים דמויי פנסיה. פנסיה זה לא גיל, זה כשההכנסה הפסיבית שלכם עולה על ההוצאות החודשיות שלכם. אם אתם מוציאים X ויש לכם עסק שמכניס X פסיבית – ברכותיי, טכנית אתם פנסיונרים.
בנו עסק שישחרר אתכם, זה לא לוקח 45 שנה.
זה יכול לקחת חודשים ספורים.
אז בעצם לא צריך אפילו תואר ראשון?!
כל מה שתיארתי עד כה לא מצריך שום תואר. רוב התארים האקדמיים מכינים אתכם להיות שכירים בתוך חברה (שהיא למעשה עץ כסף של מישהו אחר, כשאתם חלק מהעץ). כשבנאדם עובד בעבודה כזו, כמו שאמרנו, הוא בעצם מוכר את הזמן והחיים שלו בתמורה למשכורת שאמורה להעניק לו חופש.
אתם בעצם מוכרים חופש תמורת חופש.עסקה מוזרה, לא?
עבודה רגילה גוזרת עליכם את הגורל הבא: שלמו חמישה ימים מהחיים תמורת סופ״ש של חופש. היא לוקחת מכם כל שליטה, היא מאלצת אתכם לעבוד עם אנשים שאתם לא סובלים, והיא שמה תקרה נמוכה לשכר שלכם. עבור רוב האנשים, מדובר בהקרבת הנשמה בתמורה לתחשות ביטחון ונוחות.
תנו לי רגע להקיא את כוס הקפה השנייה ששתיתי מאז הקודמת.
הנשמה שלכם שווה יותר מתלוש משכורת וסופ״ש פנוי.
המוסדות להשכלה גבוהה מייצרים דור אחרי דור של שטופי-מוח. הרעיונות שהצלחה בחיים מצריכה תואר אקדמי, או שחיים ללא תואר אקדמי הם מתכון לאבטלה וחיים קשים, הם רעיונות מיושנים ומגוחכים.
תואר כבר מזמן לא מסמל השכלה – הוא מסמל הליכה עיוורת עם העדר.
בימינו לכולם יש תואר. במקום שיגרום לכם לבלוט ולהיבדל מכולם, הוא רק גורם לכם להבלע בין ההמון. ותואר בשביל מה? כדי להתקבל לאיזו עבודה בינונית עם משכורת בינונית? ככל שתבינו מהר יותר שהכישורים שאתם באמת צריכים נמצאים מחוץ לאקדמיה, כך תקדימו את היציאה שלכם לחופשי.
אני עצמי התחלתי את דרכי בכלל בטכניון. לקח לי שלושה שבועות לעזוב. היה קשה להתווכח עם אשר העיניים רואות: עשרות רובוטים, מאות רובוטים, אלפי רובוטים מכל עבר. עמוסים בריטלין, הם היו רצים מכיתה לכיתה, ממבחן למבחן. הם לא חשבו מה הם באמת רוצים בחיים; פשוט נרשמו ״לעשות תואר בטכניון״. ובשביל מה? תעודה שתאפשר להם להשתעבד בקיוביק לשארית החיים.
היה נראה שילדים אחרי צבא פשוט מטפלים בתסמין ולא במחלה. במקום למצוא מה באמת היו רוצים להגשים בחיים, הם נמנעים מלחשוב ומוצאים באוניברסיטה מקום מסתור לעוד 3-4 שנים מבלי שיחשבו עליהם בחוץ שהם ״לא עושים עם עצמם כלום״. אני לא מדבר רק על הטכניון, אלא על השכלה גבוהה בכלל.
כמובן, לא הכל שחור ולבן.
האוניברסיטה הכרחית עבור אנשים ששאיפתם הגדולה לעסוק במקצועות שדורשים תעודה, כמו כירורגיה או משפטים. אך אנחנו כאן מסיבות אחרות. ואין קשר בין הצלחה בחיים לבין מה שנלמד באוניברסיטה. אם תרצו לחשוב בגדול ולהשתחרר ממירוץ העכברים, האקדמיה כנראה רק תעכב אתכם.
למה לבזבז את השנים הכי יפות, פוריות, כיפיות ואנרגטיות בחיים במרדף מטופש אחר ציונים, מספרים קטנים וחסרי חשיבות בטווח הרחוק?
וגם אם אתם מעדיפים להיות שכירים, תואר בימינו כבר לא מבטיח כלום. רוב החבר׳ה הצעירים כיום בוחרים לעשות תואר. אבל כשכולם כעת משכילים, אף אחד אינו נחשב משכיל. המצב דומה בכל העולם המערבי. התוצאה:
על פי נתונים (CNN, CBS, NPR), בערך 80% (!!!) ממקומות העבודה מאוישים באופן לא רשמי, קשרים והמלצות פה לאוזן, דברים עליהם מנהלים סומכים יותר מגליון ציונים. רק אחוז קטן מהעבודות מאוישות על ידי הפורמט הקלאסי של שליחת קורות חיים. המעצב הראשי בסטארטאפ שלי, לדוגמא, מקבל שכר שעתי גבוה מאוד בכל קנה מידה. הכנסתי אותו נטו בגלל המלצות לוהטות מאדם עליו אני סומך. אין לי מושג אם יש לו בכלל תואר. למה זה אמור לעניין אותי?
Ikigai: הסוד היפני לחיים מאושרים
הסתייגות קלה:
יכול להיות שתואר דווקא הכרחי עבורכם. מה אם החלום שלכם להיות רופא או חוקר חלל ב-NASA? תואר זה חובה במקרים האלה. המסר שלי, לפני סטירת הלחי שאפשר להצליח בחיים בלי שום תואר, הוא למצוא את העיסוק המושלם עבורכם, ללכת אחרי הלב ולעשות משהו שממלא לכם גם את הנפש וגם את הכיס.
היפנים קוראים לזה Ikigai:
Ikigai הוא נקודת המפגש בין ארבעה דברים:
- מה שאתם אוהבים לעשות.
- מה שאתם טובים בו.
- מה שיכול לשלם לכם.
- מה שהעולם זקוק לו.
שף תאילנדי פעם לימד אותי שהסוד ברוטב מדהים לפאד תאי הוא נקודת המפגש המושלמת בין חמוץ, מתוק, מלוח וחריף. רק כשאתם פוגעים בול במינונים, הרוטב הופך לגן עדן של טעמים, נירוונה אמיתית. אותו רעיון מאחורי ה-Ikigai. תרגישו גן עדן אמיתי רק כשתעשו משהו שמפגיש במדויק בין ארבעת הנקודות.
כסף לבדו אינו מספיק. כולנו מכירים אנשים מסכנים שהעבירו את כל חייהם במרדף אחר כסף. רק ״לאהוב את מה שאתם עושים״ אינו מספיק. נראה אתכם מתפרנסים מהתחביב שלכם לצפות בנטפליקס. ורק לעשות משהו שמפרנס טוב ועוזר לעולם גם אינו מספיק. הסתכלו סביבכם, העולם מלא באנשים שקמים כל בוקר בבאסה לעבודה שהיו מתים לא לקום אליה.
״איזהו עשיר השמח בחלקו״. מצאו את ה-Ikigai שלכם וטבעית תהיו שמחים בחלקכם. העבודה תגרום לכם הנאה מעצם העיסוק בה. תהיו במצב של השראה ומומנטום. תקומו כל בוקר עם אנרגיות, הזמן יעוף לכם, ותופתעו כמה מהר אתם מגיעים להישגים. ומפני שהעולם יהיה זקוק למה שאתם עושים, גם תתפרנסו בכבוד. כל זה יזריק בכם מוטיבציה, מה שידחוף אתכם עוד ועוד קדימה.
ככל שתהיו רחוקים יותר מה-Ikigai, תרגישו יותר ויותר שמשהו חסר. ככל שתהיו קרובים יותר ל-Ikigai, כך ההצלחה תהיה מהנה יותר ונטולת מאמץ. אם יש משהו שאתם אוהבים לעשות, משהו שהעולם זקוק לו ומוכן לשלם עליו, זו אולי המשימה שנשלחתם לעשות כאן בעולם. כמו הפאד תאי, המתכון ירגיש מושלם.
אז מהו ה-Ikigai שלכם?
את זה רק אתם יכולים לדעת.
אם בוער בכם לבנות מערכות צבאיות ברפא״ל, כנראה שזה מה שאתם צריכים לעשות. לכו, סיימו את התואר, ובהצלחה. אם, לעומת זאת, בוער בכם לתרום לעולם דרך כישורי הגיטרה שלכם, אולי כדאי למצוא דרך להתפרנס מזה.
נשים רבות, לדוגמא, עמוק בפנים חלומן לטפח משפחה ולגדל ילדים. עבורן זה ה-Ikigai. וזה בהחלט משלם. אל תשכחו שאם היו בונות קריירה, היו צריכות לשלם למישהו שיטפל במקומן בילדים. בשבילן, גידול הילדים זו הבחירה החכמה.
אז למה בעצם אני מעודד אנשים לאזור אומץ ולנסות לבנות עסק ״פסיבי״, כזה המתנהל מעצמו ועובד על אוטומט מבלי לבזבז לכם את הזמן?
כי לעסק כזה, כשהוא מצליח, טבעי להביא אתכם לנקודת Ikigai:
- הוא מכניס כסף (וללא תקרת שכר נמוכה, כמו של שכיר).
- העולם זקוק לו (הוא פותר בעיה כלשהי, אחרת לא היה רווחי).
- הוא מפנה לכם את הזמן לעשות את הדברים שאתם אוהבים וטובים בהם.
כמובן, אם היה קל להרים עסק כזה, כולם היו עושים את זה. תצטרכו לתת את הנשמה תקופה מסוימת, אבל זכרו שאתם משחקים כדי לעשות מניפולציה למתמטיקה בטווח הארוך. אתם בונים מערכת שתשלם לכם לא רק משכורת, אלא זמן. לאחר תקופה מסוימת, היא תצבור תאוצה ותדרוש מכם מעט מאוד זמן.
חשבו על זה כעל ביצה שאתם מטפחים. אתם דואגים לה ושומרים עליה חמימה ובטוחה כדי שבעתיד תהפוך לתרנגולת שמטילה עבורכם ביצים מדי יום.
כשזה יקרה, ברכותיי. ניצחתם את מירוץ העכברים.
אבל כדי שזה יקרה, תצטרכו לפעול. התהליך דורש הקרבות שמעט אנשים היו מוכנים לעשות, כדי לחיות חיים עליהם רוב האנשים יכולים רק לחלום.
אילו חיים? חיים תמידיים בנקודת ה-Ikigai.
החופש שעסק כזה מאפשר ייתן לכם את הזמן לראות את הילדים גדלים. הוא ייתן לכם את הזמן לרדוף את החלומות הכי פרועים שלכם. הוא ייתן לכם את הזמן לחולל שינוי בעולם. הוא ייתן לכם את הזמן לחזק מערכות יחסים. הוא ייתן לכם את הזמן לעשות כל מה שאתם רוצים, מבלי לדאוג אם תסגרו את החודש.
מה שה-Ikigai מלמד אותנו הוא שכסף קונה אושר רק כשהוא מגיע בצוותא עם אהבה למה שאתה עושה ביומיום. האירוניה היא שכשעובד הייטק מקבל קידום ומתחיל לעשות יותר כסף (ושעות), זה בדרך כלל בא על חשבון החופש, המשפחה, והתחביבים שלו, כך שבפועל רמת הסיפוק והאושר שלו בחיים רק יורדת.
עצרו הכל רגע.
יש לכם מושג כמה ימים בממוצע אדם חי במהלך חייו?
27,365. שליש מהזמן אנו ישנים, כך שנותרים לנו בפועל 18,250 ימים בערך.
זה הכל.
החיים קצרים מדי מכדי להעביר אותם מחוץ ל-Ikigai. וזמן איכות בגילנו הצעיר שווה הרבה יותר מזמן ״איכות״ בגיל 67, כשאנחנו רחוקים מהשיא.
אז כבדו את הזמן שקיבלתם בעולם הזה. לא משנה אם זה אומר לחשוב בגדול ולבנות עסק רציני שעובד עבורכם, או לבחור לעבוד כשכירים במקצוע שמרתק אתכם יותר מכל דבר אחר. לכו עם הלב. לכו אל עבר ה-Ikigai.
איזה עסק לבנות כדי להשתחרר מהמירוץ?
אם הגעתם עד פה, סימן שאתם מוכנים להתמודד עם המשימה הקשה. מוכנים להביס את הבינוניות המשתקת ששומרת על 99.9% מהאנשים קבורים בתוך כלא אלקטרז של החיים, כל יום מתשע בבוקר עד חמש בצהריים.
כדי להשתחרר מהמירוץ, כפי שכבר הבנתם, תצטרכו לבנות מערכת כלשהי שתשלם לכם משכורת חודשית פסיבית העולה על הוצאותיכם.
זה לא מדע טילים. בנו משהו, כל דבר. זה יכול להיות ספר, תכנה, לוח משחק, המצאה כלשהי, אפילו המתכון של סבתא שלכם לסנדויץ׳ טוניסאי. זה יכול להיות כל דבר, כל עוד אנשים מוצאים בזה ערך וניתן לשכפל את זה להמונים.
לא עבד לכם הרעיון? נסו שוב. ושוב. ושוב.
הכשלון יראה לכם את הדרך – על ידי זה שהוא יראה לכם מהי לא הדרך. הצלחה אחת זה כל מה שאתם צריכים. הצלחה בודדת תשחרר אתכם לתמיד.
איך תדעו אם לרעיון מסוים יש את הפוטנציאל לשחרר אתכם?
חיכיתי שתשאלו.
הרעיון שלכם יצטרך לציית לכמה חוקים:
1. לפתור צורך בשוק.
השוק אנוכי – אכפת לו רק מדבר אחד:
מה אתם יכולים לעשות עבורו.
דמיינו שאתם חיילים, ויש עליכם רובה למרות שאידיאולוגית אתם נגד שימוש בכלי נשק. יום בהיר אחד, אתם מחכים לאוטובוס בתל אביב, ולפתע רואים מחבל עם סכין רץ לכיוון אישה בהריון. אתם נותנים צעקה. האישה מסתובבת, קולטת מה קורה, ומביטה בכם במבט שאומר דבר אחד:
הצילו.
באותו רגע, כמה אכפת לאותה אישה מהעומק המוסרי שבכם? כמה אכפת לה שאידיאולוגית אתם שוחרי שלום ואהבה ומתנגדים לשימוש בכלי הרג?
כל מה שהיא יודעת זה שהיא בבעיה ולכם יש את הדרך לפתור אותה.
לא מעניין אותה שאתם אנשים נחמדים, שאתם אוהבים לשחק בפלייסטיישן, שאתם מכבדים את ההורים שלכם, או שהייתם בהפגנות בבלפור.
שלפו את הנשק ותירו כבר, טמבלים!
אם יש נקודה אחת שתוכלו לקחת מהמאמר הזה, זו היא האחת.
חשבו פחות על איך לעשות כסף, ויותר על איך לפתור בעיות לעולם. כשאני מוכר את התוסף שלי, לא מעניין את החולים שאני אחלה של בחור. כל מה שמעניין אותם זה שהחיים שלהם בסכנה, ולי יש את הפתרון. והם שמחים לשלם.
העולם מלא באנשים שזקוקים לפתרונות. הם צריכים לבנות בתים, להתנייד ממקום למקום, לטפל בבעיות רפואיות, להאכיל את הילדים, ולבדר את הנפש עם קומדיות משעשעות. ואתם נמצאים שם עם הרובה, ומה עושים? מסתכלים עליהם?
דרכו את הנשק ותורידו את המחבל.
כסף? כסף הוא בסך הכל הדרך בה העולם מחזיר לכם על התרומה. ככל שתשפיעו יותר על חייהם של אנשים, כך תגדל ההכנסה שלכם. כסף זורם בעולם בהתבסס על ערך, וערך שאתם מספקים לשוק מושך את הכסף לכיוונכם, המקור.
כל דבר גדול בעולם קרה כי כמויות כסף גדולות זזו בגלל יצירה והגשת ערך. בלי זה, היינו עדיין חיים בעידן חשוך. הייתם עושים קקי מאחורי שיח, משתמשים בנרות בשביל תאורה, ומשתמשים ביונים כדי להעביר דואר לדודה לאה מנהריה.
הנקודה שלי: כדי לפרנס אתכם יפה, העסק שלכם יהיה חייב לפתור בעיה עבור אנשים. אחרת הוא ייכשל, ואתם תהיו מתוסכלים, דחויים ומרוששים.
זה בדיוק כמו עם בנות.
אתה בחור חמוד, מתנהג יפה לכולם, אבל עדיין תוהה למה המלצרית הבלונדה מהקפיטריה לא שמה עליך. אותה בחורה קורעת את התחת כדי להתקבל ללימודי רפואה. אותה בחורה לא מכניסה גרם מיותר של פחמימה לגוף, ודואגת ללכת לחדר כושר 4 פעמים בשבוע. השאלה שאתה צריך לשאול את עצמך…
מה אתה מביא אל השולחן? האם אתה חכם, שאפתן, מצחיק, כריזמטי? האם ליבך במקום הנכון? האם אתה דואג לאנשים שאתה אוהב? אם הייתה לה מצלמה נסתרת לעקוב אחריך חודש, האם הייתה מתלהבת ורוצה להיות חלק מהחיים שלך? לא אכפת לה שאתה ״חמוד״. מליון גברים חמודים אליה כל יום. היא רוצה שתהיה הגבר שהיא צריכה. המחבל תוקף, אתה מתכוון לירות או להסתכל?
עץ נמדד על פי הפרי או הצל שהוא מספק. עץ שלא מספק אחד משניהם…
לא מעניין אף אחד.
לכן, ודאו שהרעיון שלכם פותר בעיה אמיתית בשוק. כדאי מאוד שזו תהיה בעיה עיקשת, ולא טרנד חולף שיעלם יחד עם העסק שלכם. לא בטוחים אם יש לו ביקוש? כמות החיפושים בכלי מילות החיפוש של גוגל ייתן לכם אינדיקציה מעולה.
לסיכום:
תנו לשוק את מה שהוא צריך, והוא ייתן לכם חזרה את מה שאתם רוצים.
2. להיות ניתן למינוף כדי לגעת בהמוני אנשים.
לא מספיק שהעסק יפתור בעיה. צריך גם שהוא יפתור את אותה בעיה לכמות מספקת של אנשים, ושתהיה לכם דרך להגיע לאותם אנשים.
ספר שעוזר לאנשים ללמוד להשקיע בבורסה, לדוגמא. ניתן לשחרר אותו לספריות, חנויות, ואתרי אינטרנט בכל העולם. יש לו את היכולת לגעת במליוני אנשים. מכרו 5,000 עותקים בחודש ב-20 שקל רווח לעותק, ועשו את החשבון.
מזלכם שנולדתם אל האינטרנט, המפשט מאוד את התהליך.
בעבר, עסק טיפוסי שרצה לגדול היה צריך לפתוח עוד לוקיישנים על מנת לגעת בחיים נוספים. היום? אתר אינטרנט מאפשר לכל העולם להיחשף אליכם.
אז השאלה שתצטרכו לשאול:
האם תוכלו להגיע לקהל יעד גדול מספיק? האם יש לעסק פוטנציאל להתפרס בקנה מידה רחב, ללא מכשולי תשתית וכוח אדם? האם יש אתגרים כלשהם בשרשרת שימנעו מכם לגדול ולגעת בהמוני חיים?
בכלל, כמה קהל יעד בדיוק נחשב ל״מספיק״?
תיאלצו לחשב זאת בעצמכם. כמה המוצר שלכם עולה? בכמה אנשים אתם חושבים שתוכלו לגעת? כמה אתם שואפים להרוויח? עשו את החשבון.
כוונו גבוה מספיק ואולי תהיו ארקדי גאידמק הבא.
רק באמצעות התפשטות כזו העסק שלכם יכול לצמוח ב50,000% בשנה. זו צמיחה פרועה שחושפת את הפתרון שלכם להמונים, ומושכת אליכם כסף בתמורה. אנשים לפעמים שואלים לגבי בורסה/נדל״ן. ה-8% שם נראים חיוורים מאוד לעומת הגדילה הפסיכית שאפשרית מעסק כמו שתיארנו.
3. להיות מנותק מהזמן שלכם.
העסק כמובן חייב חייב חייב לרוץ בלעדיכם, אחרת זה לא עסק. זוהי עבודה, וכמו שאמרנו יש כמות שעות מוגבלת ביום. לא תוכלו לעבוד 10,000 שעות ביום, ולכן הפוטנציאל הרווחי של עסק כזה יהיה נמוך כמו של עבודה. אי אפשר למנף עסק כזה עד שלא תנתקו את הזמן שלכם מהערך שהוא מייצר לשוק.
כשעסק אינו תלוי בכם, לא רק שתקרת ההכנסה עולה משמעותית (בזכות היכולת למנף אותו להמונים), הוא גם מפנה לכם את הזמן לגמרי לעשות מה שבא לכם. שתי ציפורים במכה אחת! כשזה קורה, אתם מרוויחים כסף סביב השעון, קמים בבוקר ומגלים שכבר עשיתם את היומית עוד לפני ששתיתם קפה.
כמובן, זה לא יקרה על ההתחלה. תצטרכו להשקיע ולהתמיד תקופה מסוימת עד שהעסק יעמוד על הרגליים ויתחיל לעבוד כמו שצריך. כשזה יקרה, תהיה לכם מערכת המייצרת עבורכם שפע הכנסות וזמן פנוי. הביצה הפכה לתרנגולת.
ניתן להגיע למשכורות גבוהות גם אם מוכרים זמן, אבל אלה תרחישים לא סבירים. לדוגמא, ליאו מסי. הוא מוכר את הכישורים שלו (התלויים בו פיזית, ולכן אזוקים בזמן) תמורת שכר. אבל הוא נוגע במיליוני אנשים ברחבי העולם, ולכן מצדיק את המשכורת. דוגמא נוספת תהיה איש מכירות שעובד על אחוזים מהעסקאות שסגר. אמנם הוא מוכר זמן, אך הפוטנציאל שלו גבוה משל שכיר רגיל.
אך בשני המקרים יש חסרון, גם למסי וגם לאיש המכירות. בניגוד לעסק שאתם הולכים לבנות, שניהם לא יוכלו למכור את תזרים ההכנסה. כי כשאתם בונים עסק כמו שתיארתי, יש בידיכם נכס השווה פי כמה מההכנסות שהוא מייצר. אם הוא מייצר X שקל בשנה, תוכלו למכור אותו בכל רגע נתון עבור פי כמה מכך.
4. שלא יהיה קל מדי להתחרות בו.
בפשטות: ככל שההזדמנות קלה יותר, כך היא טובה פחות. אם קל מדי להיכנס לתחום, יצוצו לכם אינספור מתחרים וזה יפסיק להיות רווחי. אך ככל שכניסה לשוק קשה יותר, כך גדולה יותר ההזדמנות. הקושי בעצם מצביע על ההזדמנות. כשזה נראה קל מדי, צריך לקפוץ לכם דגל אדום ראשון. אז שאלו את עצמכם:
כמה קשה להיכנס ולהתחרות ברעיון שלכם? האם הוא מצריך חשיבה ועבודה יוצאי דופן? האם ייקח יומיים, חודשיים או שנתיים להרים את העסק?
הפעילו שיקול דעת בריא.
דרך אגב, זו הסיבה ש״שיווק שותפים״ הוא תחום כל כך בעייתי: אינסוף תחרות בגלל קלות הכניסה לתחום. אתם בונים קמפיין רווחי, עושים ממנו סכום גדול כל יום, אבל אחרי כמה חודשים הוא כבר לא רווחי כי העתיקו מכם אותו למוות.
5. שתהיה לכם כמה שיותר שליטה עליו.
השתדלו להיות כמה שיותר גבוה בשרשרת המזון. אני מדבר על כל האופרציה, החל מפיתוח, שיווק, הפצה, וכו׳, ככל שיותר מאלה נמצאים בשליטתכם, כך העסק שלכם יותר חסין מפולות. כמובן, תוכלו לבנות עסק מצליח גם אם תתעלמו לגמרי מהנקודה הזו, אבל המטרה פה היא למזער סיכונים עתידיים.
הנה דוגמא:
לא מעט אנשים מצליחים לעשות כסף דרך אמזון. זוהי דרך קלה לגעת בחייהם של המון אנשים. כמובן, יותר אנשים גם נכשלים, כי קל להיכנס לתחום ולכן התחרות אימתנית. אך גם אלה שמצליחים, הם בעצם בסימביוזה עם אמזון ותלויים בהם למחייתם. כל שינוי עתידי מצד אמזון עלול לחסל להם את הפרנסה ברגע.
הנקודה שלי, נסו לשלוט בכמה שיותר חלקים בעסק וכך תמזערו סיכונים. אף פעם אין 100%. יש סיכון גם כשחוצים את הכביש, אבל אנחנו ממזערים אותו כשאנו מסתכלים ימינה שמאלה. אף פעם לא תהיה לכם שליטה מלאה (להלן מאורעות הקורונה), אך ככל שתשלטו ביותר אלמנטים כך תטו את הכף לטובתכם.
שימו לב: לא אמרתי בעלות, אלא שליטה. פייסבוק לא מחזיקה בעלות על התכנים שאנשים מעלים, היא בסך הכל שולטת בו. ל-AirBnb אין בעלות על אף בית שרשום אצלה. ל-Uber אין בעלות על הרכבים שאנשים רושמים. לאמזון אין בעלות על רוב המוצרים באתר, הם בסך הכל שולטים בפלטפורמה וגוזרים עמלה.
רוצים דוגמא לרעיון שעונה על כל חמשת הסעיפים?
האפליקציה שאני מפתח פותרת צורך אמיתי בשוק (מעל מליון חיפושים בחודש בגוגל ל״מתכנן טיולים״). היא מנותקת מהזמן שלי (ניתן להשתמש בה גם כשאני ישן). אפשר לגעת דרכה במליוני חיים (כל אחד בעולם יכול להשתמש בה). היא נמצאת כמעט כולה בשליטתי (השרתים, הקוד, המידע, וכו׳), וקשה מאוד להיכנס לתחום (יקר לבנות דבר כזה, ודרוש הרבה ידע ונסיון בטיולים וטכנולוגיה).
אבל איך אני בכלל חושב על רעיון כלשהו?!
אוקיי, אוקיי, בואו נחשוב ביחד.
נתחיל מהדברים הקטנים ביומיום שלכם:
האם יש משהו שהייתם רוצים שיהיה נוח יותר, קל יותר, פחות כואב לתפעול? האם יש משהו שאתם עצמכם צריכים? מבחינתכם, כל דבר שזקוק לפישוט הוא הזדמנות מצוינת. האם יש משהו שהייתם רוצים שיהיה קיים? האם יש משהו שתוכלו לקחת ולהציע למטרה אחרת לחלוטין? (לדוגמא, לאחותי ובעלה יש מפעל שוקולד ״חלב״ טבעוני. ניתן ליצור שוקולד דומה שמוקדש כולו מבחינה שיווקית לשומרי כשרות בעולם, שוקולד ״חלב״ שאפשר לאכול אחרי בשר!).
הזדמנויות נמצאות מכל עבר. בגדול, כל דבר איתו יש לכם נסיון אינטימי הוא רעיון פוטנציאלי. רוב העסקים נולדים מהנסיון האישי של זה שיצר אותם.
לא צריך ליצור משהו מטורף על ההתחלה; לא צריך להוציא הון תועפות. מספיק שתבנו משהו מינימליסטי רק כדי לבדוק שיש היענות של השוק. לאחר מכן תוכלו לשפר אותו בהתאם לפידבק של הלקוחות, שזה כל מה שבאמת משנה.
כמובן, למדו את עצמכם למכור. זה יהיה אחד מסודות הצמיחה של העסק. אם תוכלו לשפר את יחס המבקרים:קונים בעסק פי שלושה.. תוכלו לגעת בפי שלושה יותר חיים, וההכנסה שלכם תגדל פי שלושה. עכשיו דמיינו צמיחה כזו מדי שנה.
שמרו על פוקוס, בדקו כל רעיון, והמשיכו לעשות זאת עד שאתם מוצאים את האחד שמצליח בגדול. ואז חייכם ישתנו לתמיד. זוהי מערה חשוכה, אבל אלה שמצליחים לזחול עד הסוף נתקלים באור ששאר האנשים יכולים רק לחלום עליו.
אין לכם כוח להשקיע את כל הזמן הדרוש?
חדשות רעות:
בכל מקרה תצטרכו להשקיע זמן במשהו. יהיה קשה לבנות דבר כזה, אבל יהיה קשה גם ללמוד כמה שנים ואז לעבוד בעבודה מייאשת במשך 45 שנה.
בחרו איזה קשה אתם מעדיפים.
התחילו איפשהו, העיקר שתתחילו. קודם כל, חסכו מעצמכם את כל הסחות הדעת וצריכת התכנים המיותרת באינסטגרם ובנטפליקס. כבר יתפנו לכם כמה שעות ביום בהן תוכלו לבנות משהו שישחרר אתכם לשארית החיים.
אספר לכם סוד:
העפתי את הטלוויזיה מהחיים עוד בתיכון. אין לי פייסבוק, אינסטגרם או טיקטוק. אני מסרב לבזבז זמן על בולשיט. לא אכפת לי מי נכנס לאח הגדול, או מה מקשקשים בחדשות – אם זה חשוב מספיק זה יגיע אליי. לא מעניין אותי איזו סדרה חדשה הוסיפו ל-VOD. אני יכול לשבת בטיסה ליד זוכי ״המירוץ למליון״ ולא יהיה לי מושג.
יודעים ממה כן אכפת לי?
לבנות דברים שהעולם צריך, לראות נופים, וליהנות מהאנשים שאני אוהב.
מה אתם הולכים לעשות עם הזמן שלכם?
לכו וצרו משהו עבור העולם. לכו והניבו פרי. לכו להוריד מחבלים.
הרגו את התירוצים לפני שהם יהרגו אתכם. העולם זקוק לכם. העולם צריך שתפתרו עבורו בעיות. העולם צריך שתדרכו את הנשק ותירו.
האם תהיו חזקים מספיק לצאת מהמירוץ?
רוב האנשים בעולם כל כך עסוקים בכסף שהם שוכחים שכל מטרתו היא לאפשר לכם לעשות בחיים את הדברים שאתם רוצים. אם אין לך את החופש לעשות אותם, מה הטעם? עקבו אחר תכנית הפעולה שהבאתי לכם, ותזכו בכל הקופה.
צפו לדרך לא פשוטה. אך אם אתם רוצים להשתחרר ממירוץ העכברים, אין מנוס: תצטרכו ליצור עסק המסוגל לפתור בעיה ספציפית למסה של אנשים, ובכך לגעת בהמון חיים. זו הדרך הכי אמינה להשיג את מה שאתם מחפשים.
עשו את ההקרבות, נסו שוב ושוב, ורק כוח עליון ימנע מכם להצליח.
רוצים את המוטיבציה הטובה ביותר?
כנסו לרכב וצאו לנסיעה ב-17:00 בידיעה שתיתקעו בפקקים. כשתעמדו ברמזורים, הביטו סביבכם וראו כמה מותשים נראים רוב האנשים ברכבים. עכשיו דמיינו את הייאוש והאומללות האלה, רק יום יום, במשך ארבעים וחמש שנה.
אז הציתו את הנפש, החיו את הנשמה. חשבו בגדול ועשו את מה שחשוב. חתכו את הבולשיט. זהו צורך אמיתי בשוק, בנו לו פתרון, והפיצו אותו להמונים.
עשו זאת בהצלחה, ותהיו חופשיים אחת ולתמיד.